החלטה בתיק ת"א 5778-02-11

עסקינן בבקשה לביטול פסק דין חלקי (להלן: "פסק הדין") שניתן נגד המבקשים ביום 25.10.11 בהעדר הגנה ובהעדר התייצבות של המבקשים. בפסק הדין חוייבו המבקשים לבצע תיקונים במרפסות דירתם כמפורט בפסק הדין. כן חוייבו המבקשים לבצע את העבודות בפיקוח ולקבל בסיומן אישור מומחה, כי העבודות בוצעו על-פי הוראות והנחיות שבחוות דעת אשר צורפה על ידי המשיבים. עוד חוייבו המבקשים לשלם למשיבים 10,000 ש"ח בגין עוגמת נפש והוצאות בסך 2,500 ש"ח.

בבקשתם טענו המבקשים כי יש לבטל את פסק הדין מחובת הצדק או על-פי שיקול דעת בית המשפט, וטענו כי ביצעו איטום של דירתם לפני 5 שנים, כי מאחר שהאיטום לא צלח, ביצעו אותו שוב, וכי למרות שהיה הסכם קודם בין הצדדים בנושא התיקונים, פנו המשיבים לבית המשפט בחוסר תום לב. הבקשה התרכזה בחיוב הכספי שהושת על המבקשים, ולא בצו העשה שניתן.

בתגובתם טענו המשיבים לאיחור בהגשת הבקשה לביטול ההחלטה, לזלזול המבקשים בבית המשפט, להעדר סיבה לאי הגשת כתב הגנה ואי התייצבות בבית המשפט, ולהעדר סיכויי הגנה, מה גם שהנזילות מדירת המבקשים לדירת המשיבים שמתחתיה - נמשכות.

לא הוגשה תשובה לתגובה, אף שחלף המועד לכך (הוצג אישור על קבלת התגובה אצל ב"כ המבקשים ביום 29.1.12).

לאחר עיון בבקשה ובתגובה ובהעדר תשובה לתגובה הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

ראשית, הבקשה לביטול פסק הדין הוגשה באיחור. פסק הדין נמסר למבקשים ביום 30.10.12, אך הבקשה הוגשה רק ביום 9.1.12, דהיינו למעלה מ-30 יום מאז מסירת פסק הדין. לא נתבקשה ולא ניתנה ארכה להגשת בקשת הביטול. כבר מטעם זה דין הבקשה להידחות.

למעלה מן הצורך, אוסיף כי המבקשים לא הראו טעם כלשהו, ולו ראשית טעם, לכך שלא הגישו כתב הגנה ולא התייצבו לדיון. אילו סברו כי הצדק עימם - מדוע לא עשו זאת? המבקשים לא הראו מה סיבת מחדלם להגיש כתב הגנה ולהתייצב לדיון ולא קיימו לפיכך את אחד משני התנאים הנדרשים לצורך ביטול פסק דין לפי שיקול דעת בית המשפט (ברור כי אין כאן ביטול מחובת הצדק, שכן היתה מסירה כדין למבקשים). אמנם, התנאי כי יש להציג את סיבת המחדל איננו התנאי העיקרי מבין שני התנאים הנזכרים לעיל, אך לא ניתן להתעלם ממנו כליל, ולא למסור אפילו הסבר קלוש לסיבת המחדל.

גם מבחינת התנאי העיקרי בו נדרשים המבקשים לעמוד - סיכויי הגנתם - לא הרימו הם את הנטל המוטל עליהם. ביצוע תיקוני איטום לפני 5 שנים, בצורה לקויה כנראה, אינו מהווה הגנה מפני התביעה. גם ההסכם מיום 15.4.11 שנעשה בין המבקשים לבין המשיבים אינו מסייע בידי המבקשים. לפי אותו הסכם היה על המבקשים לתקן תוך 30 יום מחתימת ההסכם את כל הליקויים שנמצאו בדירת המבקשים ובדירת המשיבים, הגורמים לחדירת מים לדירת המשיבים, לרבות כל הנזקים שנגרמו לדירה זו, והכל בכפוף לאמור בחוות הדעת. היה עליהם להמציא למשיבים אישורים ו/או קבלות בדבר ביצוע התיקונים. אם היו עושים כל זאת, ובצירוף תשלום שהיה עליהם לשלם למשיבים, ולהבנתי אכן שולם, לא היו המשיבים רשאים לנקוט בהליכים משפטיים נגד המבקשים, ולאחר מכן אף היו מבוטלים ההליכים שננקטו. דא עקא, שבבקשתם טענו המבקשים באופן כללי ולא מפורט תיקון ליקוי האיטום בדירתם, ולא צירפו כל אסמכתא להוכחת טענתם זו, ואף לא טענו כי התיקונים נעשו לפי חוות הדעת. יתרה מזו, מתגובת המשיבים עליה לא בא מענה, עולה כי ככל שבוצעו תיקונים על ידי המבקשים, ואף זאת באיחור לעומת ההתחייבות, בוצעו הם בצורה קלוקלת, שכן עם תחילת עונת הגשמים, שוב החלה חדירת מים משמעותית מדירת המבקשים לדירת המשיבים וצורפו תמונות המדגימות את הנזקים הנוספים. העולה מכך, הוא שטענת המבקשים המבוססת על ההסכם מיום 15.4.11, לא תוכל להועיל להם במסגרת בקשה זו, שכן המשיבים לא היו מנועים מלהמשיך בהליך המשפטי ולבקש לקבל פסק דין חלקי, כפי שנעשה על ידם.

בנוסף, כימות עוגמת נפש לסכום של 10,000 ש"ח, בגין תהליך מתמשך של רטיבות שנמשכה ונמשכת שנים רבות, נראה בעיני סביר, אם לא ממעיט.

 מקובל עלי גם כי לאורך כל הדרך, לא שיתפו המבקשים פעולה עם ההליך המשפטי. לא מסרו תגובות, לא הופיעו לדיון, והדברים השתנו (מאוחר מדי) רק עם מינוי מייצג שהגיש את בקשת הביטול.

המסקנה היא כי יש לדחות, אפוא, את הבקשה לביטול פסק הדין החלקי, וכך אני קובע.

המבקשים ישלמו למשיבים הוצאות הבקשה בסך 3,000 ש"ח.

ניתנה היום,  א'  אדר תשע"ב, 24 פברואר 2012, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: